מאת: ד"ר אמירה פז, גרונטולוגית פיננסית, מנכ"לית בשיבה בריאה
תכנון כלכלי ורכושי בגיל השלישי? האם יש בכך צורך?
רבים מאיתנו חולמים ומתכננים את עתידנו. בכדי להגשים חלומות ורצונות יש צורך לתכנן תכנון פיננסי. לרבים מדי אין את הכלים או היכולת ואחרים פועלים מאינטואיציה בלבד. ביקורת רבה מושמעת בשנים האחרונות על בני הדור הצעיר שאינם חוסכים או מתכננים והם "חיים את הרגע".
אצל בני הדור המבוגר הרצון לתכנן ולהתכונן לעתיד, יחד עם תרבות ותפיסת חיים המאפשרות זאת, סייעו לבניית תשתית כלכלית ארוכת טווח. כבר עם לידת ילד או ילדה, הייתה נפתחת תכנית חיסכון, שניתן יהיה לממן בעתיד לימודים, חתונה או דירה והחשיבה הייתה מתוכננת עם הפנים קדימה ופחות חיים של "כאן ועכשיו". אך אפילו בני הגיל השלישי והרביעי, שהורגלו לחשוב על עתידם כשהיו צעירים, נוטים פחות לתכנן ככל שהם מזדקנים ולעיתים אף שוגים בתפיסה שאין צורך בכך.
לפני כמעט מאה וחמישים שנה, קבע אוטו פון ביסמרק את גיל 65 כגיל הזקנה, הגיל שבו הופך האדם "רשמית" לזקן ובו הוא פורש לחיים מלאי שלווה ללא טרדות עבודה. תוחלת החיים דאז הייתה 47 שנים והסיכוי להזדקן ולהגיע לגיל זה לא היה גבוה. עם העלייה המשמעותית בתוחלת החיים שחלה מאז, רבים המגיעים לגיל זה צפויים לחיות לפחות עוד 20 שנה דבר המחייב התייחסות אישית ותכנון כל שלב ושלב. כיום מקובל לחלק את תקופת הזקנה לשלוש תקופות: זקנה צעירה – גילאי 65-75 שרבים מבני גיל זה עדיין עובדים (בדרך כלל חלקית), 75-85 זקנה אמצעית – שאם הגעת אליה והבריאות תקינה תרבות ותיירות יהיו מנת חלקך וזקנה מופלגת – 85 ומעלה השלב האחרון בחיים שבו שיקולי בריאות וסיעוד מנחים את ההתנהלות היומיומית.
איך לתכנן את החיים אחרי הפרישה בתבונה
לרבים נדמה כי בהגיענו לגיל פרישה, מה שנצבר נצבר, אין כבר מה לעשות ובטח שלא לתכנן קדימה. למעשה, יש לעשות בדיוק ההיפך. בכל שלב ושלב בתהליך ההזדקנות, יש לבחון מה עומד לרשותנו מבחינה תקציבית, מהן הזכויות המגיעות לנו, אילו הוצאות צפויות לנו בטווח הקצר והארוך ולהכיר נושאים כמו מיסוי, השקעות וכלים פיננסיים בזקנה. בשנים האחרונות עולה ההבנה כי יש לתכנן את הפרישה הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט האישי ולא מעט מקומות עבודה ויועצים נותנים ייעוץ זה לאנשים שעומדים לפרוש. אולם, מה שמתאים לפורשים בזמן הפרישה עלול להשתנות בשל מצבי חיים, נסיבות משפחתיות (כמו הצורך לסייע לבני הדור הבא) והתמודדות לא צפויה עם משבר בריאותי. במאמר זה נסקור מה נכון לקחת בחשבון בכל שלב ואיך נכון לבדוק את הנושאים העומדים לפתחינו.
בשעה טובה הגיע העת לפרוש, אנחנו חולמים על המסעות בעולם, התחביבים שלא היה לנו זמן עבורם, הרצאות וקונצרטים ועוד. זה הזמן לבחון מצד אחד את המשאבים העומדים לרשותנו כמו מה גובה הפנסיה שלנו יחד עם כמה חסכונות יש לנו, ומנגד, מהן ההוצאות שתהינה לנו וכמה מתוך החלומות שלנו נוכל לאפשר לעצמנו. עלינו לברר עם עצמנו האם נכונה לנו בשלב זה פרישה מלאה, שכן מעבר ליתרונות הבריאותיים העולים מהמשך עבודה, יתכן ורצוי לנו להמשיך ולחסוך. רבים מאיתנו יגלו שאין להם ברירה וכי עליהם להמשיך ולמצוא מקורות תעסוקה או להצטמצם מאוד. יתרון נוסף בהמשך עבודה לאחר פרישה נוגע לקצבת הזקנה. המשך עבודה עשוי לדחות את קבלתה, באופן חלקי או מלא, ולתגמל בתוספת ותק בגין כל שנה שבה עבדנו עד גיל 70.
מלבד הכנסות מעבודה או מקצבה תכנון פיננסי תואם גיל צריך לכלול התייחסות לכל הנכסים הפיננסיים והרכוש שצברנו במהלך החיים ולשאלה האם אנחנו מנהלים אותם באופן שתואם את הצרכים שלנו. גם בעת הפרישה עולה סוגיה זו משום שלוותיקים מביננו עדיין קימת האפשרות למשוך סכום הוני במקום קצבה חודשית. לעיתים אנו פוגשים באנשים שיש להם נכסים אך הם לא נזילים כדוגמת מי שיושב בדירה גדולה ויקרה בעיר גדולה אך אין לו כסף נזיל לממן את מחייתו. גם כאן יש לשקול לשלב כלים כדוגמת "משכנתא הפוכה" המאפשרת לקבל קצבה חודשית כנגד משכון חלק מהנכס או כולו ובכך לאפשר תנאי מחייה טובים יותר בהווה. ניהול השקעות בגיל המבוגר צריך לקחת בחשבון את כלל הנכסים הקיימים, את הצרכים העתידיים עם גישה שמרנית, "שונאת סיכון" שמטרתה לשמר את ערך הנכסים על מנת שישרתו את בעליהם בזקנתם. ניהול נכסים בימינו חייב לקחת בחשבון גם נושאים של מיסוי בכלל עם דגש על מיסוי בעת הורשה שמטרתו לבצע העברה מקסימלית של נכסים גם לדור הבא.
האם אתם מכוסים ביטוחית לזקנה?
ניהול פיננסי נכון מחייב גם התבוננות מאתגרת, שרבים מאיתנו מבקשים שלא להתמודד איתה, למצבי סיכון שעלולים להגיע ככל שהגיל עולה. מצבים בריאותיים קשים או הפיכה לסיעודיים הם חלק ממהלך החיים אולם הסיכוי להם הולך וגדל ככל שמזדקנים. מלבד חסכונות ומקורות כספיים יש לבחון מהם הכיסויים הביטוחים שיש בידינו, בין אם מדובר בביטוחי בריאות ובין אם בביטוחים סיעודיים, שיאפשרו לנו להתמודד עם הוצאות צפויות בעתיד. לא בכל גיל ניתן להצטרף לביטוחים ולכן יש לשקול הצטרפות בגילאים צעירים ככל האפשר ובטח בזקנה הצעירה. בכל שלב יש לבחון האם הכיסוי הביטוחי הולם את הצרכים שלנו, מהו הכיסוי המגיע לנו ואם אין לנו עודף ביטוחים (כדוגמת ביטוח בריאות פרטי הנותן רק מעט מעבר לביטוח המשלים בקופת החולים או כיסויים שכבר אין בהם צורך). בצד העלויות יש לתכנן לא רק הוצאות בריאות, שלעיתים קרובות אנחנו נדרשים להם מעבר לכיסוי של קופות החולים, אלא גם להוצאות בעבור עזרה בבית, התאמת המגורים או באם אין ברירה מעבר לפתרון מוסדי מחוץ לבית. בהקשר הבריאותי יש להתייחס גם לזכויות שאנחנו מאמינים כי מגיעות לנו מהמדינה ולברר אותן מבעוד מועד. רובינו משלמים ביטוח לאומי כל שנות עבודתנו ומאמינים כי בקרות מקרה סיעודי נקבל עזרה. לא כולם מודעים כי זכויות אלו מותנות בגובה ההכנסה, האישית והזוגית, וכי יתכן שגמלת הסיעוד תהיה חלקית אם בכלל.
סוגיה שמאד מאפיינת את השנים האחרונות ויש לה השפעה רבה על תכנון כלכלי בזקנה, הצורך לסייע לבני הדור הבא. יוקר המחייה, אורח החיים המודרני והבדלי תרבות גורמים לכך שרבים מבני דור ההמשך, נסמכים על שולחן הוריהם לשנים רבות. יש לקחת בחשבון, יחד עם הדאגה לילדינו ולנכדינו, את הצורך לדאוג לעצמנו לאורך זמן. לעיתים יש לשאול את עצמנו האם עלינו לספק "דגים או חכה", דהיינו, האם לסייע לילדים במשאבים כמו זמן (לדוגמה, שמירה על נכדים) ולאפשר להם לעבוד ולהתקדם או לתת משאבים כלכליים כמו כסף או דיור. הרצון לסייע כלכלית גדול יותר בזקנה הצעירה יחד עם סיוע בהיבטים אחרים. מנגד, אם יש נכסים רבים במשפחה, מעבר לאלו הדרושים לנו לזקנתנו, כדאי להשקיע מחשבה מהי נקודת הזמן הנכונה להעברתם לבני המשפחה, בחיינו או לאחר מותנו ומהן ההשלכות של כל החלטה.
לערב את בני המשפחה
ככל שהגיל עולה ישנה חשיבות רבה גם לעירוב בני משפחה בתהליך התכנון העתידי. לא פעם שומעים על בני משפחה הבאים לטפל ביקירם תוך חוסר ידיעה מוחלט באשר לנכסים וההתחייבויות העומדים לרשותו. תכנון נכון כולל מתן ייפוי כוח לחשבון הבנק, הכנת רשימות מסודרות של נכסים, ביטוחים, מקורות הכנסה (קצבאות, גמלאות מחו"ל ועוד) וחוזים. ככל שנקדים ונשלב את הדור הבא, לפחות במתן מידע, כך ייטב במקרה ונדרש לעזרה בניהול ענייננו הפיננסיים והרכושיים. לא בכל משפחה זה אפשרי ולעיתים המציאות מורכבת אך ברוב המקרים זה אפשרי ואף רצוי. אין מועד נכון או מדויק לשבת עם בני המשפחה הצעירים או בני הזוג ולנהל דיון על מה נרצה שיקרה אם חס וחלילה ניפול למשכב או לא נהיה בצלילות הדעת.
כלי חשוב שצובר פופולריות בשנים האחרונות ודורש פתיחות משפחתית יחד עם ייעוץ ובנייה נכונים הוא ייפוי כוח מתמשך. כלי משפטי זה, המאפשר לנו לצוות מה יעשה ברכושנו ובגופינו, במידה ולא נוכל לתת הנחיות בעצמנו (לדוגמה במקרים של ירידה קוגניטיבית משמעותית) הוא הזדמנות לשתף את בני המשפחה ולעשות סדר בענייננו. מלבד השימוש בייפוי כוח מתמשך, יש חשיבות רבה לקבלת החלטות באשר ליחסים הפיננסיים ביננו לבין הדורות הבאים במשפחה ולהסדרת הנושאים הן בהיבט המשפטי והן בהיבט המיסוי. צוואה היא כלי מוכר להסדרת ענייננו לאחר לכתנו אך היא חיבת להיות מותאמת למצב העכשווי. לדוגמה, אם ערכנו צוואה בגיל 40 ומצבנו האישי או הפיננסי השתנה מאז, חובה עלינו לפתוח אותה מחדש ולעדכן אותה באם אין ברצוננו להוריש גם בעיות לדור הבא.
החיים, במובנם הפיננסי כמו גם במובנים אחרים, לא רק שאינם מסתיימים אחרי הפרישה אלא אף הופכים לעיתים מורכבים יותר. יש לתכנן היבטים שונים בין אם כלכליים, רכושיים, מיסויים, להכיר זכויות שונות ולהתמודד עם מחסומים רגשיים לא פשוטים באשר לכל אלה. יש מקום ללמידה עצמית רבה, שרבים נרתעים ממנה, או להיוועצות עם מומחים שיכולים לסייע לנו בכל תחום בנפרד או בהתבוננות שכוללת את כל התחומים והסוגיות. ניתן לערב בתכנון גם כלים משפטיים העומדים לרשותנו כיום ולהכינם מבעוד מועד. חוסר תכנון עלול ליצור מצבים קשים בעתיד וחוסר יכולת להתמודד כאשר מתרחשים מצבים, בעיקר בריאותיים, שאנחנו מעדיפים לא להתמודד איתם ולהדחיק. התכנון האישי, גם כאשר אנו חיים לבד, הוא תכנון משפחתי, שכן במקרה הצורך עלינו להיעזר בקרובים לנו שרצוי שיהיו חלק מתהליך התכנון וידעו מה עומד לרשותם בבואם לסייע. תכנון כלכלי נכון הוא משימה לא פשוטה אך הכרחית לאורך כל החיים ובפרט בשנות חיינו המאוחרות.
