יצאתם לפנסיה – לא להפסיק לעבוד

פרישה לגימלאות

בעולם המודרני,  אנשים רבים מגדירים את עצמם דרך העיסוק שלהם. לרוב כאשר אבקש ממטופל שיספר לי על עצמו,  הוא יתחיל  מהעיסוק שלו, מה הוא היום או מה הוא היה?. תשובות כמו: " אני הייתי שגריר ישראל באקוודור", אני מנהל התפעול של אינטל" או "אני פסיכולוג".  מרבית המטופלים לא יגדירו את עצמם לפי עיסוקי פנאי או תחביבים כמו: אני שחקן טניס שולחן חובב, או סולן במקהלה. יחד עם זאת, חלק נהאנשים ייחסו לתפקיד המשפחתי שלהם משמעות יותר מרכזית  ויאמרו אני נשוי ואם/אב ל-3 ילדים ו-10 נכדים.

ההבדל בין גברים ונשים

פעמים רבות, היציאה לפנסיה יוצרת אצל הפורשים ובייחוד אצל גברים שהיו מפרנסים עיקריים, משבר זהות. האובדן התעסוקתי שהיה מעצב משמעותי באישיותם מסתיים וכך גם מה שהגדיר את מי שהם. למעשה ה-אני שלהם היה העבודה והעבודה הייתה ה-אני, כמעט ללא הפרדה בין השניים.

סיום הפרק התעסוקתי בחיים יוצר פעמים רבות שיברון שכרוך באובדן אישיות וירידה בערך העצמי. "הייתי טייס ומה אני היום?" "אני לא עושה כלום כל היום", "מה יש לי לעשות"?, "למה אני צריך לקום מי מחכה לי?". את המשפטים הללו אני שומעת לא מעט אצל אנשים המגיעים אלי לטיפול או אבחון בקליניקה.  לפתע,  מה שהייתי (המנכ"ל , הטייס, המהנדס) הוא היום בסה"כ פנסיונר ומכאן, נוצרת תחושה שלל אובדן של התפקיד והמקום שלהם בעולם.

אצל נשים שבעבר תפקידן העיקרי היה עבודה בבית וגידול הילדים, הקריירה לא היוותה את מרכז חייהן. נשים נטו לאפיין את עצמן יותר במושגים של הבית ("אני סבתא ל-6 נכדים"). מכאן, גם יציאה לפנסיה לא בהכרח מהווה עבורן טלטלה משמעותית או שינוי משמעותי במהלך חייהן.  גם נשים אשר פיתחו בנוסף קריירה עניפה תפקדו גם במרחב הביתי ולאחר הפרישה מצליחות יותר להבין כיצד, למלא את עולמן. אולם אם חלה ירידה תפקודית חל משבר התעסוקה והזהות הנשי. אז נשמע מטופלות אומרות: "עשיתי הכל בבית, בישלתי, גידלתי את הילדים עבדתי כלום לא היה נעשה בלעדיי, ועכשיו אין לי כח/ אני לא יכולה". נשים לרוב נמצאות בתפקיד המנהל והדואג מבית ומבחוץ. כשהמקומות הללו נפגעים עבורן מתחיל השבר.

השפעות קוגניטיביות של הפרישה לגמלאות

אנשים רבים שמגיעים אליי לאבחונים קוגניטיביים בקליניקה מדווחים על קשיים בזיכרון במיוחד בשליפה. הם אומרים "אני לא מה שהייתי פעם" וחשים ירידה משמעותית במצב הרוח או בחוסר ההערכה של המשפחה או הסביבה כלפיהם. כאשר אני שואלת מתי התחילו להרגיש כך? מרבית התשובות הן "מאז שיצאתי לפנסיה אני כבר לא אני".

היציאה לפנסיה כרוכה לעיתיים בהתרוקנות של סדר היום המלא אליו רגילים. עבודה היא לא רק מקור פרנסה היא גם סביבה לאינטראקציה חברתית, מקום שיש לנו אליו חיבור רגשי,  מסגרת לסדר יום ועוד.. העבודה  דורשת מאיתנו בנוסף שימוש ביכולות חשיבה גבוהות. מכאן, אובדן התעסוקה וחוסר הפיצוי על האובדן מביא עמו בנוסף, לקושי הרגשי הרב ואיבוד הערך העצמי, תתכן ירידה ביכולת הקוגניטיביות.

בעבר היו עבודות יותר מונוטוניות שלא דרשו להפעיל הרבה את השכל במהלך יום העבודה, היום מבקשים אתגרים קוגניטיביים. בעולם כיום כמעט כל עבודה מאמצת את המוח. נהג אוטובוס, למשל, או מזכירה – חייבים להפעיל את המוח בעבודתם. אם לא נשתמש בו – נאבד אותו. זה כל ההבדל בין זיקנה חדה וצלולה לדמנציה (מתוך כתבתה של יעל ולצלר זהירות: פרישה לגמלאות גורמת לדמנציה של יעל ולצר).

מה המחקר אומר על זה?

בכתבתה של יעל ולצר, פרופסור  יורם יובל מציג  מחקר אורכי של אוניברסיטת סיאטל בו בדקו קורלציה בין סוציולוגיה לרפואה. החוקרים לקחו אלפי אנשים וערכו להם מבחנים קוגניטיביים כל שבע שנים, החל משנות ה־20 שלהם, עד היום שהם בני כ־80. הממצאים המפתיעים הם, שבניגוד למה שאמרו קודם – אין ירידה קוגניטיבית עד גיל 67. מגיל זה – מרגע הפרישה – חלה ירידה חדשה ותלולה ביכולת הקוגניטיבית של האדם. .

כאשר שאלו את זיגמונד פרויד מהם לדעתו הקריטריונים לבריאות נפשית, ענה בפשטות: "עבודה ואהבה" (בסדר הזה).  שמעון פרס עבד עד יומו האחרון מלבד התשוקה לעבודה הוא גם ידע כי העבודה שומרת עליו פעיל וצלול.

מה ניתן לעשות בקשר לכך?

חלק מעבודתה של מרפאה בעיסוק הוא להעשיר את הפנאי ואת סדר היום. בטיפולי ריפוי בעיסוק ניתן לעבוד הן על הפן הקוגניטיבי והן על הפן התפקודי. כפי שנאמר, ישנה חשיבות רבה לנסות ולשמר סדר יום פעיל בכדי למנוע ירידה קוגניטיבית ורווחה אישית ורגשית. לעיתיים ישנו קושי במה שנקרא בעגה מקצועית יזימה. ישנם  אנשים המתקשים להניע את עצמם באופן עצמאי בכדי שדברים יקרו וזקוקים למישהו חיצוני שיסייע להם בכך בהיבט הפרקטי והרגשי. אחד מהתפקידים של מרפאים בעיסוק הוא: הרחבה/שינוי/התאמה של סדר היום ומציאת עיסוק מתאים והם יכולים לסייע במידה וישנו קושי בהנעה עצמאית בכדי למלא את סדר היום.

מה מומלץ:
בניית סדר יום מסודר וקבוע

אחד מהקשיים באובדן התעסוקה היא הסיבה לקום בבוקר. כאשר אין לנו מה לצפות ליום שאחרי מה עוד יאלץ אותנו לנער את עצמנו מהמיטה ב-6:00 בבוקר אם אפשר לקום ב-12:00, אין בוס, כרטיס או שעון להחתים. מצב זה, יוצר שיבוש משמעותי בסדר היום והוא מתרוקן. העבודה היא לרוב חלק משמעותי ורחב מסדר היום שלנו.  יש אנשים שמבלים זמן רב יותר במקום העבודה שלהם מאשר בבית.  אם שהיתי 8 שעות לפחות במקום העבודה לפתע, אין תחליף משמעותי לזמן הזה. כאשר ,נמלא את סדר היום שלנו באופן קבוע אשר אנו יודעים מה מצפה לנו בלו"ז למחר, הדבר יקנה תחושת משמעות וכן, שגרת יום פעילה ופרודוקטיבית. כדאי לשבץ בסדר היום שלנו כמה שיותר פעילויות המסבות לנו הנאה וכן, גם מטלות שתמיד אמרנו שנעשה בפנסיה והנה הגיע הרגע (כגון: סידוק ביטוחים, ניהול חשבונות, סידור ושיפוץ הבית ועוד.. ) כל הנ"ל גם כן, מצריכות כישורי חשיבה גבוהים.

שימור מקום העבודה

במידה וישנו חיבור ואהבה למקום העבודה. ישנם מקומות עבודה אשר גם לאחר שעובדיהם פורשים לגמלאות , מודעים לכך שעובדים אלו הינם מקור ידע לא מבוטל והם יותר משמחים להמשיך להפיק ממנו. על כן, ישנה אפשרות להגיע בהתנדבות מספר ימים או שעות ושבוע ולהמשיך להיות חלק מסביבת העבודה הקודמת (למשל: במשרדי ממשלה ישנה אפשרות מעין זו).

פרק ב'

הכישורים והידע שצברנו במקום העבודה שלנו הם אינם עניין של מה בכך. ניתן לעשות בכישורים אלו ולנתב אותם למקומות של יצרה מחדש. ניתן להמשיך לתת שירותים במקצוע בו עסקנו במגזר הפרטי. בכך ניתן, להמשיך לקבל מקור הכנסה ולשמר את המקצועיות והיכולות שלנו. רופאים, פסיכולוגים, רואי חשבון עורכי דין ועוד.., יכולים להמשיך להעניק שירותים במגזר הפרטי בהתאם להחלטתם ויכולתם ולא להפסיק בגיל פנסיה.  אפשרות נוספות היא לעשות שימוש בכישורים שרכשנו בכדי להמציא את עצמנו מחדש גם באופן התנדבותי למשל: שיעורים/הרצאות בבתי ספר, עזרה לילדים במצוקה בהכנה לבגרויות, עזרה בניהול כלכלי של אנשים במצוקה ועוד..

קורסים

למידה של שפה חדשה, רכישה של ידע חדש, כל אלו מאלצים אותנו להפעיל את המוח באופן מאומץ או מורכב. אז זה הזמן ללכת ללמוד דברים שתמיד התעניינתם ודרך כך, לבצע מאמץ קוגניטיבי לא מבוטל וכן, יכולים להיות עיסוק קבוע המהווה אתגר ומפגש חברתי.

לעשות מה שבא לי

אחד היתרונות בפנסיה הוא עכשיו יש זמן להגשים ולהעשיר את עולנו בדברים נוספים שעושים לנו טוב. אנשים רבים רגילים כל כך להיות באינרציה יומיות של עבודה אבל לא תמיד מפנים זמן לפנאי. לא יודעים ממה הם נהנים? ומה לא? מה עושה להם כיף וסיפוק חוץ מעבודה. זה הזמן להגשים חלומות. לטוס לחו"ל אם ניתן, לבלות זמן עם הנכדים ולהבין אילו פעילויות פנאי עושות לי טוב? אהבתי לצייר פעם, ספורט, קריאה, ריקודי ימים, תאטרון וכו.. זה הזמן לגלות את עצמכם מחדש.

ספורט

כדאי מאד לשלב כחלק מסדר היום שלו פעילויות אקטיבית אשר נמצא כי ישנו קשר חזר בין ירידה קוגניטיבית לנפילות. גם פעילויות גופנית דורשת כישורים קוגנטיבים (טאי צ'י, כדורגל, יוגה) וכן, מסייעת בשימור היכלות הפיזיות שיאפשרו איכות חיים בריאה יותר.

"זה לא הגיל זה התרגיל" 

זהו משפט קבוע של אחת מהמטפלות שלנו המגיעות אלינו למרכז. גיל הפנסיה אינו הסוף ולרוב האנשים  עוד שנים רבות  לפניהם ולכן זה לא הגיל שמשחק פה אלא איזה תרגיל נרכיב ממנו.  היציאה לפנסיה היא הזדמנות לגלות את עצמנו מחדש ממקומות שבמהלך השגרה היום יומית של העבודה לא היה לנו דיי פנאי או זמן לכך. להבין מה עושה לנו טוב מחדש, מהם תחומי העניין שלנו ואולי אף, להמציא את עצמנו מחדש (אבא של אחת מחברותי היה עובד הייטק  ביציאתו לפנסיה החליט לעשות הסבה לעיסוי ואמר שרצה בכך כל חייו).

חשוב לזכרו שלתעסוקה ישנה משמעות מרכזית ואף, קריטית בשימור יכולותינו הקוגניטיביות ורווחה איישת ורגשית. על כן, USE IT OR LOSE IT. זכרו שכמעט כל פעילות שאנחנו מבצעים מצריכה כישורים קוגניטיביים אך, בעבודה אנו נדרשנו  לעשות שימוש בכישורי חשבה גבוהים על כן, כאשר אתם ממלאים את סדר היום החדש נסו למצוא תחליפים שיאתגרו אתכם ויהוו תחליף דומה לעבודה.  צאו לעיסוקיכם ו-WORK IT.

ניתן להצטרף לפעילויות אצלנו במרכז המותאמות לרמה הקוגניטיבית האישית של כל משתתף.

כתבה: שולמית גוטפריד, מרפאה בעיסוק

ולצר. י- "זהירות- פרישה לגמלאות גורמת לדמנציה"- https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5452729,00.html

מטפלים בהורה מזדקן/ת וזקוקים לעזרה?

תנו בנו אמון ונחלוק אתכם את האחריות

לייעוץ גרונטולוגי וסיוע בבירוקרטיה השאירו פרטים כאן

מאמרים אחרונים

גלילה לראש העמוד

הרצאה חד פעמית

דע/י את הזכויות שלך

כאן נרשמים/ות להרצאה החשובה ומקבלים תזכורת

דילוג לתוכן