סיפור אמיתי על ירידה במשקל, מחמאות וסרטן המעי הגס

אני רוצה לחלוק אתכם סיפור אישי בו אני חושפת את הקרביים שלי, על איך הנאה ממחמאות יכלה "לסיים את חיי עם שקית". אם אצליח להציל את חייכם, אני את שלי עשיתי. וזה תקף לכולנו –  גברים ונשים כאחד.

הסיפור מתחיל 8 שנים אחורה, בעודי מתרוצצת מעניין לעניין ומירוץ החיים בעיצומו, התחלתי לרדת במשקל. קילו ועוד קילו. והמחמאות? זרמו מכל עבר. היכן את מתאמנת? מה את עושה כדי לשמור על הגזרה?
האמת, שתשובות או טיפים טובים, לא היו לי. למעשה, לא באמת הבנתי כיצד ואיך, אך בהחלט נהניתי מהמחמאות שקיבלתי.

תבינו, שבעבר, בגיל "הטיפש-עשרה", סבלתי מעודף משקל. הייתי ספורטאית וברגע שהפסקתי להתאמן, עליתי במשקל ובגדול ומאז, נלחמתי בכל דרך אפשרית על מנת לרזות. הייתי עסוקה בחלומות מנצנצים על שמלות צמודות, חצאיות קצרות… אבל החלומות, כמו חלומות, לא מיהרו להתממש.

פתאום, ככה סתם באמצע החיים, ללא כל מאמץ, הצלחתי לרדת 2 מידות.
התחדשתי באותם בגדים חדשים, שייחלתי לעצמי שנים, אותם אלו שחלמתי עליהם ולא האמנתי שהחלום מתישהו יתממש.

ההגדרה הכי ברורה: נהניתי!
סוף סוף אני יכולה להרשות לעצמי ללבוש ביקיני, שמלות סריג, מכנסיים קצרים ובעצם, לשם שינוי, אני יכולה להרשות לעצמי ללבוש כל מה שבא לי ולהמשיך לאכול כל מה שחפצה נפשי.
נהניתי מהמחמאות, נהניתי מההופעה החיצונית שלי, נהניתי מהאוכל והבגדים… סוף סוף.
הגשמתי חלום.

הזמן חלף לו ויום בהיר אחד החלטתי להישקל. בעודי עולה על המשקל, אני מגלה שירדתי 8 קילו.. חשכו עיני (או אולי זהרו?), אישה בת 48, ששוקלת 55 קילו, משקל שהצלחתי להגיע אליו אולי רק בגיל 20, לאחר צום.
אני אומרת לעצמי מצד אחד "איזה יופי, למה לא?" ומצד שני, הרי אני אוכלת, אוכלת הכל; קוראסונים, עוגות, פיצה, כל הדברים המאביסים שניתן לדמיין ועדיין, לא רק שאני לא עולה במשקל, אלא ממשיכה לרדת.

ליתר ביטחון, בכדי להיות רגועה, פניתי לרופא המשפחה וביקשתי לשלוח לי הפנייה לבדיקות.
הייתי מטופלת מצטיינת, ביצעתי אותן והמשכתי בשגרת חיי.
אני מזכירה לכם: נהניתי! עבורי זו הייתה תקופת הזוהר. פיצוי! על גיל טיפש-עשרה.

כעבור מספר ימים אני מקבלת טלפון מרופא המשפחה שלי, שמבקש לעדכן כי אני נדרשת לבצע בדיקת קולונוסקופיה מכיוון והדם הסמוי בצואה יצא חיובי.
אל תדאגו, אני עדיין צוחקת ואומרת לו " עזוב. בטוח מדובר בטעות" אבל הוא בשלו ומתעקש כשאני ממש לא שם, טוב לי ליהנות. עולם חדש נפתח. וסך הכול – הכול טוב, אני מרגישה נפלא ומה הקשר ואין טעם עכשיו, בטח לא לעבור בדיקה שמצריכה הכנה ההיפך מנעימה.

אדון רופא לא מוותר לי.
בכל פעם שאני יוצרת קשר, אני נשאלת על ידו האם ביצעתי את הבדיקה ואני כמובן, ממשיכה בתירוצים הססגוניים שלי, עד שרגע אחד נופל עליי בו אני עוצרת ואומרת לעצמי בקול רם וברור שבכל שנות הליווי שלו כרופא משפחה, בהן תפקד מעולה, הוא מעולם לא התעקש איתי על דבר וייאמר לזכותו שתמיד זרם עם האינטואיציה שלי ולכן, אם הפעם הוא עוצר, חוזר ומתעקש, זה כנראה צריך להדליק לי נורה או שלוש. נשמתי והתקשרתי לרופא גסטרו שאנחנו מכירים ותיאמתי לעצמי בדיקה.

בתום הבדיקה, לאחר ההתאוששות, בעודי יושבת עם התה ועוגיית הפתי בר, ניגש אליי הרופא ומבשר לי: "גשי לרופא המשפחה שלך ותגידי לו תודה רבה, הוא הציל את החיים שלך ולולא ההתעקשות שלו, היית מסיימת את החיים שלך, עם שקית!"

סיפור שהתחיל במחמאות והסתיים כמעט באסון.
כשהגעתי לרופא המשפחה להודות לו אישית על ההתעקשות, הוא שיתף אותי באמת העצובה על מטופלת שהייתה לו, גם לה המליץ לבצע את אותה בדיקה, נתן לה את אותה הפנייה וכשסיים את יום הקליניקה שלו, ירד למטה ומצא את ההפנייה שלה, קרועה בפח.
כמו שהוכיח לנו כבר אדון רופא, בביקור הבא שלה התמיד ושאל האם ביצעה את הבדיקה והיא בכנות גילתה, שעדין לא, לכן שאל האם תרצה לקבל הפנייה חדשה והיא ענתה בחיוב, רק שלצערו, בפועל היא לא עברה את הבדיקה ולאחר שנה, כבר אינה הייתה בין החיים.

מאז ועד היום, אני מוצאת חשיבות רבה להפיץ את המידע הזה שהציל את חיי במטרה לגרום לאנשים להבין שאסור לחכות. סרטן המעי הגס הוא סרטן שקט וכשהתופעות צצות, זה עשוי להיות כבר מאוחר מדי.
החדשות הטובות הן שכיום, ההכנה היא פשוטה וניתן לבצעה וירטואלית, אז אין יותר תירוצים: גשו עוד היום לרופא המשפחה שלכם, בקשו הפנייה ותאמו את הבדיקה כי הבדיקה הזו, מצילה חיים.

לסיום, אחלוק עדכון מהיום: עליתי בחזרה 8 קילו ואני בריאה, מאושרת ומחייכת.
מבחינתי, ניצלתי בזכות רופא המשפחה שלי וזכיתי בחיים שלי מחדש ובמחמאות שממשיכות להגיע – במידה 40.