ירידה בקלט החושים בגיל המבוגר
בעזרת חמשת החושים אנו אוספים רשמים מהמתרחש בסביבתנו. רגשות, תחושות, חוויות שאנו חווים מעוררים תהליכים תוך גופיים (כגון: דופק מואץ, כאבי בטן, הזעה) ואחד ממאפייני ההזדקנות הבולטים הוא ירידה ביכולת השימוש בכל אחד מחמשת החושים הללו.
למצב זה יש השלכות רבות, וככלל שניתן לומר: הוא פוגע פגיעה חמורה באיכות החיים
התדרדרות בראייה למשל, נפוצה מאד בקרב אנשים בגיל המבוגר (25% מגיל 75 ומעלה).
הפגיעה המרכזית היא ביכולת ההתניידות, בעיקר מחוץ לבית. במקרים מסוימים אנשים נאלצים להפסיק לנהוג – עניין שפוגע קשות בתחושת העצמאות והחופש שלהם. הם מתחילים להימנע מיציאה מהבית מתוך פחד להיתקל במכשולים בדרך וליפול, ואכן מחקרים רבים מצביעים על קשר בין ירידה בראייה לבין עלייה בסיכון לנפילות.
כמות השעות שאדם מבלה בביתו עולה, ובמקביל, העיסוק בתחביבים כגון קריאה, או פתירת תשבצים, יורד והאינטראקציה החברתית מצטמצמת. מצב זה מאופיין בתחושת בדידות, ועשוי להגביר את הסיכוי להתפתחות דיכאון.
מחקרים רבים לאורך השנים מצביעים על קשר חזק בין דיכאון לבין פגיעה בראייה, כאשר לעוצמת הפגיעה חשיבות מזערית בלבד, וגם, אנשים עם ירידה קלה בראייה בעלי סיכוי גבוה בהרבה לפתח דיכאון, בהשוואה לאלו שראייתם תקינה.
ירידה בראייה עשויה לנבוע מגורמים שונים: גלאוקומה (מחלה של ראש עצב הראייה, ששכיחותה עולה בצורה ניכרת בקרב אנשים מעל גיל 40), קטרקט, סוכרת ועוד. הרפואה כיום מאפשרת לטפל במצב או להאט את ההידרדרות במידה ניכרת, ולכן חשוב לשים לב לסימנים המוקדמים הבאים: אדמומיות או כאב פתאומי, טשטוש פתאומי בעיין אחת, או כתמים החוסמים את שדה הראייה.
כמו כן, חשוב להקפיד על ביקורת סדירה אצל רופא עיניים לפחות אחת לשנה. במידה והבעיה כבר אובחנה, חשוב לפנות למכון לטיפול ושיקום ראיה ירודה. במכון יוכל לקבל הקשיש ליווי מקצועי שיעזור לו להתמודד עם המצב החדש, לרכוש מיומנויות חדשות שיסייעו לו לשמר חלק גדול מעיסוקיו הקודמים ולהיחשף למגוון רחב של מכשירי עזר אשר יוכלו להקל עליו בחיי היום יום.
השלכה נוספת על חיינו: הקשרים החברתיים עם בני משפחתינו וחברים
פגיעה בקשרים החברתיים שכיחה גם בשל ירידה בשמיעה אשר נפוצה בקרב כ-30% מהאוכלוסייה מעל גיל 65.
הירידה בשמיעה פוגעת משמעותית בתקשורת הן דרך הטלפון והן פנים אל פנים. קיים קושי להבין את הנאמר (למשל את הוראותיו של הרופא) ולהגיב לסביבה בהתאם. בנוסף, יש עלייה בתחושות תסכול ומבוכה, כמו גם פגיעה ביכולת הריכוז אשר עשויה להביא לירידה קוגנטיבית, ומחקרים מראים שלאנשים עם בעיית שמיעה, סיכוי רב יותר לפתח דמנציה, בהשוואה לאלו ששמיעתם תקינה.
לעיתים, הקושי בשמיעה נובע מתופעה פשוטה של היווצרות מוגברת של שעווה באוזן, אך בחלק גדול מן המקרים מדובר בירידה נורמטיבית כחלק מתהליך ההזדקנות. במקרים אלו הפתרון הנפוץ ביותר הוא שימוש במכשירי שמיעה, אשר נתקל בהתנגדות בקרב חלק גדול מהקשישים. ניתן לפנות ליועץ נגישות בשמיעה.
יועץ הנגישות יוכל לתת מידע מקיף על הזכויות והשירותים בהם ניתן להיעזר, ללוות את הקשיש בתהליך ההסתגלות למכשיר השמיעה, ויחשוב יחד עם המשפחה כיצד ניתן בדרכים שונות לשפר את האקוסטיקה בבית.
לקות השמיעה עלולה להחמיר עם הזמן – לכן חשוב להציף את הבעיה מוקדם ככל האפשר במידה ומופיע אחד לפחות מבין הסימנים הבאים:
- קושי בהבנת הנאמר בטלפון
- קושי במעקב אחרי שיחה עם 3 משתתפים ומעלה
- בקשות תכופות מאנשים לחזור שוב על דבריהם
- הגברה מוגזמת של הווליום בטלוויזיה
- קושי להבין בעיקר נשים או ילדים
- תחושה שכולם "ממלמלים"
עם הגיל יורדת גם חדותם של חוש הריח והטעם בקרב 60% מהאוכלוסייה מעל גיל 70, מה שעלול להביא לפיתוח הרגלי תזונה מזיקים. לכך שתי סיבות עיקריות:
ראשית, חוסר יכולת לשים לב לריח או טעם אשר מעידים על אוכל שכבר פג תוקפו. שנית, כחלק מאובדן חוש הטעם עולה הרגישות לטעמים מרים וחמוצים דבר אשר עשוי להביא להימנעות ממזונות מסויימים בעיקר חלבונים וירקות.
במקביל, יורדת הרגישות למתוק ומלוח ולכן אנשים מחפשים מזונות עם טעמים חזקים יותר כגון ממתקים וחטיפים, מצב אשר עשוי לגרום להשמנת יתר אשר אינה בריאה.
אצל חלק מהאנשים אשר כבר לא נהנים מטעמו של האוכל, יש ירידה משמעותית בתיאבון אשר עשויה להוביל לירידה במשקל ותת תזונה. הירידה בחוש הטעם עשויה להיות חלק נורמטיבי מתהליך ההזדקנות, אך היא יכולה לנבוע גם מגורמים שונים:
- תופעת לוואי של שימוש בתרופות מסוימות
- בעקבות מחלות של דרכי הנשימה או חוסרים תזונתיים,
- טיפולי כימותרפיה
- ולעיתים מצב זה הוא סימפטום מקדים להתפתחות דמנציה.
לכן, חשוב לעקוב ולזהות שינויים בהרגלי התזונה של הקשיש, לאבחן את הגורם המדויק לבעיה על מנת להעניק טיפול מתאים.
כמובן, אצל אנשים שונים הפגיעה מתבטאת באופן שונה ולפעמים אפשר לראות ירידה בתפקוד של מספר חושים במקביל. למצב זה יש השלכות בריאותיות, חברתיות, קוגנטיביות ורגשיות.
חשוב להיות מודעים לכך על מנת לתת לאדם את הטיפול המיטבי ולצמצם ככל האפשר את הסיכון להתדרדרות מתמשכת במצבו.
המאמר נכתב ע"י טל לדרמן, עובדת סוציאלית וגרונטולוגית.
בעלת תואר ראשון B.A בעבודה סוציאלית מטעם האוניברסיטה העברית, ותואר שני M.A בגרונטולוגיה מטעם אוניברסיטת בן גוריון. בעלת ניסיון רב בעבודה סוציאלית קהילתית ופרטנית בשילוב מוסדות וגופים ממשלתיים שונים.
