לדאבוננו, קיימות לא מעט השלכות למצב ומשפחות רבות מתמודדות עם תהליך ההזדקנות ואתגרים לא פשוטים, העומדים בדרכם וביניהם תהליך דמנטי של בן/בת המשפחה המצריך מענה של צוות רפואי וסיעודי..
בואו נתחיל מכמה מילים על מהי בכלל דמנציה ומדוע מומלץ שלא להתחמק מהנושא?
דמנציה היא תסמונת המתבטאת בירידה הדרגתית של התפקוד הפיזי והחשיבה, עקב מחלה אורגנית במוח.
דמנציה (שיטיון, בעברית) מתייחסת ל- 72 מחלות שונות בהן נמנית גם מחלת האלצהיימר, המתבטאת ב-שכחה, פגיעה ביכולת ההתמצאות בסביבה ובזמן ושינוי בהתנהגות האדם ואופיו.
על מנת לאבחן האם מדובר בתהליך דמנטי, נדרש אבחון של רופא מומחה;
גריאטרי/ פסיכוגריאטר ובהמשך, להיעזר באנשי מקצוע שילוו את המטופל ובני משפחתו בתהליך ההזדקנות. (טיפול סיעודי בבית, גרונטולוגים, מלווים רוחניים, מאמנים אישיים).
במאמר זה אני רוצה להתייחס לפן הרגשי שפוגש אותנו בתהליך הזקנה, במיוחד, כשמדובר באנשים עם דמנציה בגיל הזהב – ראשית של המטופל ולאחר מכן, של בני המשפחה המטפלים.
יום בחייו של המזדקן
נסו לדמיין כיצד מרגיש אדם שחווה הדרדרות במצבו הקוגניטיבי והפיזיקאלי כשהמשמעות היא לאבד בכל יום עוד שלב מהעצמאות שלו; היכולת לזכור, להחליט, לחשוב, לנהוג…
תחושת הבדידות וחוסר האונים שאופפת אותם יוצרת תסכול רב, עבורם ועבור בני המשפחה.
יום בחייהם של בני המשפחה
בהתבוננות על בני המשפחה ובמיוחד על המטפל העיקרי, ההתמודדות היא כפולה;
בתפקיד המטפל, בהתאם למצבו של המטופל, בראש ובראשונה, עליו למצוא מענה/טיפול ע"י מציאת אנשי מקצוע ושירותי סיעוד.
כבן משפחה קיימת ההתמודדות הרגשית.
בשלב הנוכחי לאחר האבחון, בני המשפחה מוכנים לאמץ כל עזרה אפשרית והופכים להיות משימתיים ביותר:
הם יחפשו לבצע כל דבר שיאפשר להם להיות בשליטה ושעשוי להטיב עם המטופל.
הם מוצאים את עצמם מתמודדים בטיפול אינטנסיבי ועומס נפשי שלא מאפשר ואף מונע רגע אחד של עצירה, שתאפשר לעבד את הסיטואציה, רגע אחד על מנת להרים את הראש, להרגיש ולשאול את עצמם כיצד הם מרגישים בכל התהליך הזה….
המציאות טופחת על פניהם ולפני שהם מצליחים להבין מה באמת קרה, תפקידם השתנה ובן רגע
הם הופכים מבן/ת זוג, ילדים של … למטפלים.
הלכה למעשה, הטיפול, העשייה, האתגרים, יוצרים עומס שמאפשר לטשטש את תחושת חוסר האונים עליה מנסים להשתלט, על ידי עשייה בלתי פוסקת… עומס שעוזר להם מאוד לטשטש את החשש הגדול והוא בעצם העתיד לבוא:
לאבד אותם בעודם בחיים.
בפועל, בני המשפחה מתמודדים עם תהליך של אובדן
האדם שאותו היכרנו, שליווה אותנו במשך רוב שנות חיינו כהורה או כבן זוג, כבר לא שם לעיתים עד כדי כך שהם הופכים לסיעודיים ובלי לשים לב, בני המשפחה חווים פרידה.
הפרידה וההתאבלות מתרחשות בעודם בחיים.
הדבר גורם לעומס נפשי רב, לתחושה של חוסר אונים, חוסר שליטה ופחד, שעשויים להוביל להתמוטטות ושבירה.
בעזרת כלים נכונים, מודעות, ידע ותמיכה של אנשי מקצוע, בני המשפחה יוכלו להתמודד עם המצב באופן אופטימלי ככל שניתן ולהרגיש שהם לא לבד.
ניתן להתמודד עם המצב בדרך שתפיק את המיטב עבור כולם ותאפשר למטפל העיקרי לקבל תמיכה וליווי, שיקלו עליו ויאפשרו לו להרגיש כחלק מהמשפחה ולא רק מטפל עיקרי…
ולכן, חשיבות המודעות, ההבנה ורכישת הכלים הנדרשת, אפקטיבית ומשמעותית להתמודדות עם הדמנציה.
כתבה את המאמר:
מירה תשובה,
מאמנת אישית ומשפחתית מוסמכת מטעם לשכת המאמנים.
בעלת ניסיון של כ-17 שנה בתחום התקשורת הבין אישית, הבניית תהליכים והתאמה אישית.
