שני ההורים שלי טופלו בשיבה בריאה ע"י ד"ר בן יצחק, מספרת הבת, דבורה, "נעזרנו בביקורי ההבית שזה היה מאוד מאוד יעיל מבחינתנו, וגם הזמינות הייתה מאוד מתחשבת וטובה. תמיד הוא היה קשוב, לנסות ולתת לנו מענה כדי שיקל עלינו את ההתמודדות. אמא שלי הייתה סיעודית מורכבת, אבא שלי היה בבית לצידה עם עובדת זרה, ותמיד ד"ר בן יצחק השתדל למצוא דרכים לעזור במצבים של חוסר שקט, איזון תרופות, כדי שהשהייה בבית תהיה פחות קשה לסובבים. כל פתרון חדשני שהיה בנושא של פצעי לחץ, הדריך את המטפלת בצורה עדינה ובצורה טובה. אבא שלי היה אדם די בריא, הוא נפטר בגיל 102, עד השלושה ימים האחרונים הוא היה איתנו בערנות מלאה. פעם בכמה זמן גם ד"ר בן יצחק הגיע לביקור, בהזמנתנו, אבא מאוד מאוד אהב אותו ואני חושבת שזה היה מאוד הדדי. הוא מאוד ניסה לעשות כל מה שאפשר כדי שהזיקנה תהיה לא רק ארוכה, אלא כמה שיותר איכותית. גם בשיחות הטלפון נעניתי על ידי הצוות בצורה מיטבית".
"זכות גדולה הייתה לנו בימים האחרונים, אבא עוד היה בא אלי עם המטפלת. באותה שבת הוא היה מאוד חסר שקט שלא כהרגלו, הזיז את הידיים וצעק, אבל גם נורא רצה לחזור הביתה. במוצ"ש הוא נפל מהמיטה ואז לקחנו אותו לבילינסון. הממצאים לא הראו שום דבר מיוחד, ושם הוא צעק על הרופאים והייתי מאוד נבוכה. שחררו אותנו הביתה. אני מגיעה הביתה ואומרת, אני מוכרחה שהד"ר בן יצחק יראה אותו. הוא הגיע בתשע בערב לראות אותו. הם יושבים אחד מול השני בסלון והוא אומר לי, מוטק'ה לא אותו מוטק'ה. סיפרתי לו שהיינו בבית חולים, הוא ביקש את הדו"ח, הסתכל עליו ואז שאל, לא אמרו לך שיש לו בעיה בכבד? אני משער שיש לו בעיה בכבד. הוא החליט לתת לו משהו להרגעה והבנתי מדבריו מה קורה, החלטתי לקחת את השרות של הוספיס בית, מבשיבה בריאה. ד"ר בן יצחק אמר לי שנותרו לו בין שבועיים לחצי שנה, ואחרי ארבעה ימים אבא נפטר. הרגיעו לו את הכאבים כמו שהיה צריך ואפילו הספקתי להיפגש כבר עם מלווה רוחנית, כי גם זה קיים בסל של השרות. הרגשתי שאני זקוקה לזה. ד"ר בן יצחק הגיע אלינו לניחום אבלים והוא מירר בבכי יותר ממני. המלצתי עליו גם לחברות והן לא מפסיקות להגיד דברים טובים".
