כשירות משפטית בגיל המבוגר

כשירות לקבלת החלטות באדם המוגבל בתפקוד

המונח כשירות להחליט הוא מונח רפואי ומשפטי, ולכן נדרש להגדיר ולהעריך כשירות בגישה רב-צוותית. הדבר מתבצע על ידי המומחה הרפואי. שיעורה של האוכלוסיה המזדקנת עולה בהדרגה. התא המשפחתי הופך "מורכב" והרכוש המשפחתי הופך נושא רגיש  ומסובך.

לבסוף, שכיחות גבוהה של ליקוי קוגניטיבי ודימנציה באוכלוסיה המזדקנת יוצרים בלבול רב באשר לכשירות המשפטית לקבל החלטה. מומחים שונים, שנועדו לקביעת כשירות נאלצים להתמודד עם מרכיב רפואי, משפטי ופסיכיאטרי לנוכח השפעה מנוגדת. לעיתים עולה הצורך להערכה בדיעבד לכשירותם של נפטרים, שכתבו צוואה בחייהם.

כשירות משפטית במצבי דמנציה

דימנציה- תסמונת פרוגרסיבית המאופיינת על ידי ירידה קוגניטיבית, הפוגמת בתיפקוד הסוציאלי והמקצועי ללא עדות לפגיעה במצב ההכרה.  דמנציה מתבטאת בירידה הדרגתית בזיכרון, בעיקר לטווח קצר. הפרעה בתהליכי חשיבה אחרים: שיקול דעת, פתרון בעיות ויכולת ביצועית בתפקודי היומיום.

לעיתים נדרשים להעריך את כושר קבלת ההחלטה על מנת לקבוע את יכולתם להסכים מדעת על גוף לקבלת טיפול או על רכוש. לאחרונה אנו נדרשים יותר לקבלת הערכה של מומחה לכשירות בעקבות השינוי בחוק המאפשר קבלת החלטות באמצעות ייפוי כוח מתמשך והנחיות מקדימות.

אפוטרופסות

מוסד האפוטרופסות מעוגן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תשכ"ב 1962 ) , מטרתו להגן על האדם הנזקק שאינו מסוגל לדאוג לעצמו. אדם הסובל מתסמונת דימנטית, שאינו יכול לדאוג לענייניו, כולל העניינים הרפואיים והטיפול בו, תלוי למעשה במערכת התמיכה הטיבעית שלו- קרובי משפחתו. בהיעדר  מערכת תמיכה או כאשר המערכת  לוקה בתיפקוד (ריבים בין-משפחתיים) , עד הידרדרות במצבו של האדם, אזי ערך ההגנה על שלומו של האדם וסביבתו יגברו על זכותו לאוטונומיה, כלומר תידרש התערבות למינוי אפוטרופוס.

מינוי אפוטרופוס לגופו ולרכושו של אדם בא להגן על אותו אדם, שאינו יכול לדאוג לענייניו בכוחות עצמו. בכך מאמץ המחוקק ערכים של עזרה לזולת ודאגה לחלש. יחד עם זאת, המינוי פוגע בחירותו של הפרט, ביכולתו לקבל החלטות בעצמו, באוטונומיה האישית שלו. אי לכך יש למנות אפוטרופוס רק כמוצא אחרון. אפוטרופוס הוא אדם שבית המשפט מינה על מנת שינהל את ענייניו של אדם אחר אשר אינו מסוגל לדאוג להם בכוחות עצמו. האפוטרופוס מבצע בשמו של האדם ה"חסוי" פעולות משפטיות, ומחויב על פי דין לדאוג לצרכיו, לשמור ולנהל את נכסיו, כאשר חובתו לפעול אך ורק לטובת החסוי.

תעודת רופא היא תעודה רפואית הממליצה על מינוי אפוטרופוס, תמולא ע"י רופא מומחה (פסיכוגריאטר , מומחה בגריאטריה או פסיכיאטריה ), אשר הוכשר לכך. התעודה כוללת אבחנה רפואית וסיכום רפואי מפורט, תולדות מחלה, פירוט הבדיקה, מכתב קוגניטיבי והתנהגותי, מידת הדחיפות, מידת התובנה של המטופל, המלצה דבר תקופת מינוי , סיכום והמלצות.

כיצד בודקים כשירות או צורך באפוטרופסות

שיפוט –  הוא מושג קוגניטיבי מנטאלי בעל הגדרות מרובות ודרכים שונות ומגוונות להערכתו. הדבר מצביע על חוסר אחידות והיעדר תמימות דעים בקרב המומחים באשר להגדרה. המושג קשור במדד איבחוני של תסמונות והפרעות נפשיות,  כחלק מתפקוד אקזקיוטיבי. השיפוט הוא פונקציה עילאית חשיבתית מתוך מרכיבים פרונטאליים אחרים כפתרון בעיות , תובנה, מודעות. שיפוט כסימן נפשי לקביעת תאימות לסיטואציה, כגון פסיכוזה המתבטאת במחשבות-שווא או חוסר עכבות המתבטא בקללות, אגרסיביות. השיפוט כיכולת נפשית למונח המשפטי של סמכות (קומפטנטיות) לצורך הערכה למטרה משפטית.

יש הסבורים שכל העלמת מידע ממטופל בר כושר שיפוט היא עבירה מוסרית ומשפטית, כיוון שפוגעת בעקרון האוטונומיה של המטופל. לפי השקפה זו, חובה למסור לכל מטופל כשיר את כל הנתונים על מחלתו, ואת כל האפשרויות הטיפוליות, על כל סיבוכיהם. אחרים סוברים, שגישה זו עלולה להביא נזק גדול יותר מתועלת, שכן הרבה פרטים אינם רלוונטיים לקבלת החלטה נכונה, ולכן הדרישה המוסרית החלופית היא לפעול לטובת המטופל, תוך שמירה על האוטונומיה שלו.

הבחירה החופשית היא זכות יסוד  המוכרת ע"י היהדות והיא "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה…"(רמב"ם). עפ"י התפיסה היהודית יש אמנם חופש בחירה לאדם, אך עצם העובדה שיש בידי האדם היכולת לבחור באופן חופשי, אין היא אומרת שיש לו היתר לעשות זאת, יהודי מחויב לנהוג עפ"י ההלכה, ודבר זה כרוך בהכרח בהגבלה על חופש הבחירה. ההלכה מותירה את הבחירה החופשית  במקרים מוגדרים כגון הצורך בהסכמת המטופל לטיפול ניסיוני או לבחירה בין טיפולים חלופיים שונים או הרשות לחולה הנוטה למות לסרב בתנאים מסויימים לטיפולים מאריכי חיים. יחד עם זאת כל מצב בו יש עמדה הלכתית ברורה, על היהודי לוותר על הבחירה החופשית שלו ולנהוג עפ"י דרישות ההלכה.

מקרה לדוגמה

קומפטנטיות מתייחסת לסטאטוס החוקי  של אדם להיות מסוגל להוציא לפועל כתיבת צוואה. היכולת המנטאלית נקבעת בשני מרכיבים : היכולת להבין את הנקוות הרלוונטיות וההערכה של ההשלכות של נקיטה או אי נקיטה של פעולות או צעדים ספיציפיים. הסטטוס של מחלת נפש יקבע את ההאופי מונחה- מטלה של כתיבת צוואה. זה המקום לספר את מקרה ג'ון BANKS המצווה, אשר סבל ממחלת נפש כרונית קשה, אשר התבטאה ב-פסיכוזה אולם היה כשיר לצוות רכושו צואה. ההפרעה הדלוזיונאלית שלו לא השפיעה על תפוצת נכסיו. כושר הציווי לערוך צוואה תלוי גם בסיטואציה , דהיינו כתלות במורכבות של הסיטואציה בה המצווה היה נתון בעת עריכת הצוואה. הצורך של המצווה להתחשב בכל העובדות  ומערכת הנסיבות בעטיים מצווה לפלוני ונמנע מלצוות לאלמוני את חלקי מיטלטליו, כאשר הם כולם בני משפחתו דרגה ראשונה. כאשר קיים קונפליקט משפחתי מסובך , המצווה נדרש לסטנדרט חוקי גבוה יותר, דהיינו לפרט סיבות רציונאליות בצורה ברורה וקונסיסטנטית.

קריטריונים להערכת שיפוט

הקריטריונים של GOODFELLOW VS BANKS   כוללים:

1. הבנת האופי של עריכת הצוואה (או המסמך המשפטי) והשלכותיה
2. הכרת האופי של המיטלטלין ושיעור הנכסים המצווים
3. הכרת המוטבים וציפיותיהם כולל הרציונל  לקבלת ההטבה מתוך המיטלטלין המצווים. הבנת הציפייה של המוטבים הכלולים ושאינם כלולים בצוואה
4. הבנת ההשפעה של חלוקת המיטלטלין בין המוטבים מתוך סך הרכוש המצווה
5. וידוא שהמצווה אינו סובל מפסיכוזה פעילה , שתשפיע על חלוקת המיטלטלין
6. יכולתו של המצווה לבטא את רצונו בצורה בהירה וקונסיסטנטית בתוכנית חלוקה של מיטלטלין

המומחה המעריך את כשירות קבלת ההחלטה יקפיד על קיומם של 3 תנאים:

1. הרצון והיכולת לערוך צוואה
2. הכרת הנכסים המצווים
3. הבנת הרציונל להחלטה על חלוקת המיטלטלין והשפעת חלוקה של המיטלטלין על המוטבים

כתב ד"ר רון בן יצחק, מומחה לגריאטריה