אנורקסיה בזקנה

למרות שהזקנה כרוכה מזה עשרות שנים בירידה בתאבון ובתצרוכת האנרגטית וירידה במשקל לאחר גיל 70 נטבע המושג אנורקסיה בזקנה רק בשנת- 1988 ע"י חוקר בשם מורלי.

מהי אנורקסיה בזקנה?

ירידה פיזיולוגית בצריכת המזון בזקנה מובילה להתפתחות מצב של תת תזונה על רקע מחסור אנרגטי (קלוריות וחלבון). החידוש של מורלי היה בהתייחס לירידה בצריכת המזון, קיומם של  גורמים פיזיולוגיים והכרה במצבו התזונתי של הקשיש כגורם סיכון להתדרדרות גם ללא נוכחות מחלות כרוניות נוספות (בניגוד לתופעת הירידה במשקל  הקשורה לתגובה לקיומן של מחלות כרוניות). 

התפתחות אנורקסיה של הזקנה:

• שינויים בשיווי המשקל של הגוף

בזיקנה קיימת ירידה ביכולת הויסות של התפקודים הפיזיולוגיים בגוף (הומיאוסטאזיס), לדוגמה, ירידה בבקרה של התצרוכת האנרגטית במצבי דחק (סטרס), אובדן תחושת צמא וירידה בתחושת הרעב .כמו כן קיימת הידלדלות של הרזרבות / מאגרי האנרגיה ויכולות הפיזיות. כל אלו מובילים לירידה בצריכת המזון וירידה ביכולת הגוף של המבוגר לפצות במצבי קיצון. לפיכך מצב של דה-קומפנסציה מתבטא בחוסר היכולת לחזור ולהשלים חסרים על ידי מערכת מיטאבולית והורמונאלית תקינים מבחינה פיזיולוגית אצל המבוגר בחלוף הדחק. התוצאה היא שהקשיש שלא אכל מכל סיבה שהיא, ממשיך להידרדר מבחינה מיטאבולית ופיזיולוגית.  

• שינויים בחוש הטעם והריח

בגיל המבוגר סף הגירוי של חוש הריח וחוש הטעם עולה. שינויים חושיים אלו גורמים לתחושת מצוקה ואי נוחות וירידה בצריכת המזון. יש רגישות לטעם מר או מלוח (מתלוננים הרבה על כך שהאוכל יותר מדי מלוח…) והעדפה לטעם מתוק. קיימת ירידה משמעותית בחדות ועלייה בסף גירוי של חוש הריח אחרי גיל 65 ואובדן כמעט-מלא ברוב המכריע של המבוגרים מעל גיל 80 (תופעה פיזיולוגית המתרחשת על רקע ירידה במספר הקולטנים לריח המעבירים את המידע אל המוח. הירידה החושית משפיעה גם על חוש הטעם למרות שלא נצפתה ירידה במספר הקולטנים לטעם על פני הלשון ובחלל הפה). 

• שינויים בתהליכי ויסות תיאבון

ככל שאנו מתבגרים קיימת תופעה של  ירידה בתאבון: אוכלים פחות, צורכים פחות שומן, נוטים להיות פחות רעבים לפני האוכל, מדווחים על מלאות ושובע מוקדם בסמוך לתחילת ארוחה.

לירידה בתאבון מספר סיבות הקשורות לתפקוד של מערכת העיכול:

1. חלק ממנגנון וויסות הכנסת המזון מבוקר ע"י דחף לאכילה שמרכזו במערכת העצבים המרכזית(היפותלאמוס) ומערכת שובע היקפית. מערכת השובע ההיקפית מקבלת נתונים ממערכת העיכול על ידי סמנים המגיבים לנוכחות מזון בחלק העליון של מערכת העיכול (הקיבה ותחילת המעי הדק – התריסריון). מתיחת הקיבה על ידי מזון המגיע לחלק התחתון משחררת סמנים חשמליים מקולטני המתח בדופן הקיבה והמעי. העברת תחושת המלאות אל המוח מתבצעת על ידי שחרור הורמוני שובע ועיכוב הפרשת הורמון המגרה ל- אכילה. להורמונים אלו תפקיד חשוב בתחושת השובע לאחר צריכת המזון והפסקת האכילה. בדרך כלל בגיל המבוגר קיימת  צניחה פיזיולוגית של החלק העליון של הקיבה (הפונדוס) כך שהמזון מגיע מהר לחלק התחתון של הקיבה (האנטרום) ותחילת המעי הדק (התריסריון). קיים מתאם בין נוכחות תוכן מזון בקיבה בחלק התחתון להפרשת/עיכוב ההורמונים והתפתחות תחושת השובע מייד לאחר תחילת הארוחה. הירידה המהירה של המזון הקיימת אצל מבוגרים גורמת להקדמת השובע ולהפסקת האכילה בסמוך לתחילת הארוחה.
2. קצב התרוקנות הקיבה – במבוגרים נצפו שינויים משמעותיים במוטוריקה של הקיבה (פריסטלטיקה) ובעיקר – בהאטה של קצב ההתרוקנות (זמן התרוקנות ארוך בכ- 30% מצעירים) אשר מובילה לתחושת שובע מוגברת והפסקת אכילה. החלק העליון של הקיבה (האנטרום) בקשישים נמצא מוגדל יחסית.  קיימות  הוכחות שככל שהאנטרום מורחב יש תחושת מלאות גדולה יותר. יתירה מכך, זהו אחד הגורמים למעבר מהיר יותר לאנטרום מן החלק העליון של הקיבה (הפונדוס). בהמשך המעבר למעי הוא איטי יותר וזה מגדיל את משך הזמן שהמזון נעכל בקיבה.
3. פעילות הורמונלית במערכת העיכול – אצל מבוגרים יש עלייה  בריכוז אחד מהורמוני השובע והוא נשמר ברמה דומה אצל מבוגרים במצב תזונתי תקין ובתת תזונה. בהזדקנות ריכוזו עולה לאחר העמסת מזון, בדומה לצעירים, אך גם במצב של רעב רמתו גבוהה, יחסית. עלייה זו במצבי רעב מצביעה על רגישות גדולה יותר של מבוגרים להשפעה המשביעה של הורמון זה ולפיכך קיים דיכוי רעב בסיסי על רקע רמות גבוהות יחסית של הורמוני השובע. יתירה מכך, העלאת רמת הורמון השובע באופן יזום במבוגרים הוכיחה רגישות גבוהה יותר לרמתו, דבר המתבטא בהפחתה של צריכת  האנרגיה.

ניתן לסכם עד כאן את השינויים בתפקוד הפיזיולוגי של מערכת העיכול הגורמים לשינוי בתיאבון: צניחה אנטומית של החלק העליון של הקיבה והתרחבות החלק התחתון גורמים למעבר מהיר של המזון בקיבה, ההאטה בריקון של תוכן הקיבה גורמת גם לשהות ארוכה יותר של מזון בקיבה. התהליכים הפיזיולוגיים המתוארים גורמים לשחרור מוגבר של הורמוני שובע ועיכוב הפרשת הורמון מגרה אכילה. גורמים אלו  – מובילים לשובע מוקדם והפסקת אכילה. מרכיבים אלו בפיזיולוגיה של המבוגר הינם גורם ראשוני לאנורקסיה בזקנה.

• שינויים בתחושת שובע כתגובה לאכילת אבות מזון שונים:

תחושת השובע היחסי מושפעת מהעמסה של אבות מזון שונים ומשתנה עם הגיל. חלבונים ושומנים נותרים משמעותיים יותר בתחושת שובע אך קיימת תחושת שובע ניכרת גם בצריכת פחמימות (בניגוד לצעירים – שם ההשפעה הרבה פחות משמעותית). כניסת פחמימות לחלק העליון של המעי הדק גורמת לתחושת שובע ולירידה בצריכת האנרגיה. במבוגרים קיימת גם ספיגה מהירה של סוכר – גלוקוז אל המעי הדק כתוצאה מצניחה של כיפת הקיבה וגם העדפה ברורה של מזון מתוק שמעלה את צריכת הפחמימות הבסיסית ומעצימה את תחושת השובע.

בנוסף, חלק מהשומנים מגבירים את הפרשת אחד מהורמוני השובע ומאטים את משך הזמן של ריקון הקיבה (ביחס לצעירים) כך שההשפעה של צריכת שומנים על ספיגה ועיכול המזון היא משמעותית יותר. 

על מנת להתמודד עם המשמעויות של תופעת האנורקסיה של הזקנה, יש להיוועץ באיש מקצוע – דיאטאן/ית או תזונאי/ית. חשוב לא פחות להיוועץ באיש מקצוע מומחה בתחום הגריאטריה כדי שניתן יהיה לקבל מענה תואם ומקיף לכל הגורמים על מנת למנוע הידרדרות גופנית פיזית ומנטאלית של המבוגר, שראשיתה בבחינה תזונתית (אנורקסיה של הזקנה).

נכתב ע"י: ענת דימנטמן, MHA, BSC, דיאטנית קלינית