זקנה, תהליך, העצמה

להזדקן עם המשפחה

החיים שלנו הם תחנות בזמן – מינקות ועד זקנה.
במהלך כל יום אנו מתעוררים להתמודדות של היום הנוכחי וככל שנתבגר, נאסוף איתנו עוד ועוד חוויות שיעצבו אותנו ואת חיינו, לטוב ולרע.

בשלבים הראשונים אנו תלויים בהורים שלנו והם בעצם אלו שילמדו אותנו מה נכון ומה לא נכון, "עשה ואל תעשה", על פי אמות המידה שהם רכשו מהוריהם ועל פי ניסיון חייהם.
במהלך השנים, אנחנו רוכשים אמות מידה משלנו ויוצרים תמהיל בין האישיות של הורינו לבין האישיות שלנו, מוצאים את ייעודנו, מקימים משפחה גרעינית ומביאים לעולם ילדים, כלומר נכדים.
ובמילה אחת: החיים.
החיים הם מכלול של חוויות, רגשות, עליות ומורדות, מערכות יחסים ועוד. וההורים שלנו שזורים בחיינו כחוט השני, איתנו, לצידנו, במקביל, חיים את חייהם ואנחנו את שלנו כשלפתע, תוך כדי החיים זה קורה. החיים משתנים ובמקום להיות עסוקים בחיים שלנו, הפוקוס עובר אליהם.

אני והוריי המזדקנים

לא נולדנו עם הנחיות להורות ובטח שלא עם הוראות הפעלה לטיפול בהורים שלנו בתהליך ההזדקנות.
אז בואו נעצור לרגע ונבין היכן וכיצד זה פוגש אותנו, למה זה כל כך קשה, מה זה גורם לנו להרגיש
ומה נדרש מאתנו, על מנת לצלוח את התהליך.

אם נפרק את זה נוכל לראות שלמעשה, מערכת היחסים הראשונה שניהלנו בחיינו היא עם ההורים שלנו. כמו שהוזכר, במהלך השנים צברנו זיכרונות ובנינו אמת נרטיבית שתשפיע על כל מהלך חיינו.
אמת נרטיבית זו משפיעה על כל מערכות היחסים שלנו – גם עם עצמנו – ובוודאי גם על ההתייחסות שלנו להורה המזדקן.
אנו מגיעים לתהליך הזקנה או לגיל הזהב של הורינו, עם חוויות מעבר, ניסיון החיים, כישלונות, הצלחות, עם האישיות שטיפחנו במהלך כל שנותינו ואמות המידה שגדלנו עליהן ושסיגלנו לעצמנו.
עכשיו, כשהגלגל התהפך וההורה שהגיע לגיל הזקנה לפתע זקוק לנו, אנו עומדים מול מראה ולא באמת מצליחים להבין מה עומד לנגד עינינו ולעיתים אף חוששים מהמראות אליהם אנו נחשפים,
שהרי לראות את ההורה שלנו מזדקן או חלילה הופך לסיעודי, אינו דבר קל.

החוויה הרגשית של ילדים להורים מזדקנים 

שלל גווני הרגשות שמציפים אותנו פתאום לא לגמרי מאפשרים לנו חשיבה בהירה וזה לגמרי טבעי. אף אחד לא הכין אותנו להזדקנות של הורינו ולכן הכול בהתחלה מאוד מבולבל ומלחיץ.
התגובות שלנו לתהליך הן תגובות טבעיות כמו בכל מערכת יחסים כשמתגנבים פתאום פחד, תסכול, ייאוש, והצטברויות של שנים עם שלל חוויות.
דמיינו לכם בית בו מעולם לא נאמרה מילה חמה, בית בו הילד הרגיש נעזב או שלא קיבל מספיק תשומת לב, בית בו ילד הוא ילד מוכה או בית בו לא הייתה נוכחות הורית.
ייתכן שילדים שגדלו בבית שכזה יתקשו למצוא אמפתיה ואכפתיות על מנת לטפל בהורה, ואם כבר יתנו יד לתהליך יעשו זאת רק על מנת לצאת ידי חובה.
ייתכן שזה מה שייראה מעל פני השטח, אך עמוק בפנים, אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו מתמודדים עם השלדים בארון, פתאום צצים בנו רגשות שייתכן שבמהלך השנים הצלחנו לשים מאחור ולא לתת להם להשפיע עלינו ולפתע הכול חוזר ובגדול.
אותם אנשים שגידלו אותנו, אותם פצעים וחבלות שחשבנו שנרפאנו מהם נפתחים מחדש רק שעכשיו, אין לנו מול מי להתבטא… האדם שעומד מולנו כבר לא ממש איתנו ולמרות ואף על פי, החברה מצפה מאיתנו עכשיו לעזוב את הכול ולטפל באותם האנשים, שהתסכול שלנו מולם גדול כל כך, שהוא לא מאפשר לנו להגיע נקיים לליווי ארוך השנים בהן הם זקוקים לנו הכי הרבה.

מה אפשר לעשות?

• השלב הראשון הוא כמובן להבין ולמצוא את עצמנו בתוך התהליך; את החששות, הדאגות, חוסר האונים וכל מה שמלווה אותנו. אנחנו צריכים ללמוד לראות את עצמנו ולבחור מתוך אמות המידה שלנו, כיום, כיצד אנחנו חושבים שנכון להתנהל.
• חשוב להכיר ולזהות את האמת הנרטיבית, לראות את הפצעים, לראות את התסכול. אם ניתן לפתוח ולדבר על הדברים אז זה בהחלט הזמן ואם לא, שווה לפנות לאנשי מקצוע כדי להתמודד עם זה, כל עוד ההורים בחיים.
• עלינו להיות הורה של עצמנו בתהליך, ללמוד לחבק את עצמנו ולהבין את הקושי על מנת לאפשר לעצמנו להיות בתהליך מתוך חמלה ולא מתוך כעס ותסכול.
  להבין שבשלב מסוים, למרות שההורים הם אלו שגידלו אותנו והיו אחראים לביטחוננו, כעת זה כבר לא אפשרי ולהשלים עם זה.
• להכיר בכך שהזקנה וגיל הזהב הינו חלק טבעי של החיים וללמוד מה שניתן על מנת להפחית מאי הוודאות שלפנינו.
• והכי חשוב: לבחור ליהנות מנוכחות ההורים, מתוך ידיעה, שהם לא יחיו לעד.

אם נסכים להיות בתוך התהליך הלא פשוט הזה, מתוך מודעות, נרוויח ונתעצם ממנו, משום שתהליך הזקנה מלמד אותנו המון על עצמנו;
על היכולות, הפחדים והחששות שלנו, התסכול שמלווה אותנו כל חיינו, היחס שלנו לחלש ובעיקר על החוזקות והחולשות שלנו. וכן, על גיל הזהב.

היערכות לטיפול בהורה המזדקן

על מנת לצלוח את השלב בחיים של טיפול בהורה מזדקן, חשוב מאוד להיערך אליו: 

1. בהיבט הכספי: להתייעץ עם אנשים מומחים בנוגע לכספם שצברנו ולמיצוי זכויות שלנו.
2. בהיבט הבריאותי: חשוב להיות מלווה על ידי רופא מומחה בגריאטריה.
3. בהיבט הרגשי: להיעזר באנשים שמתמחים בליווי בזיקנה (גרונטולוגים), אשר יכולים לתת הדרכה וסיוע בשלבים שונים ולא להתמודד לבד.
4. ולא פחות חשוב בהיבט המשפחתי: בשלב הזה של החיים כל אחד מכיר את החוזקות והחולשות שלו.
   רצוי לחלק תפקידים בכל הקשור לטיפול בהורה- שכל אחד יקח לידיו את החלק שבו הוא חזק; זה  שבקיא יותר בהתמודדות עם הבירוקרטיה והזכויות או מי שניחן בגישה טיפולית עם סבלנות.
    היכולת לבחור ולהחליט כיצד נשלב ונשתלב בתהליך הזקנה מצויה בנו.

אני מאמינה שכל אחד נולד עם כלים שיאפשרו לו להתמודד עם האתגרים בחייו.
אני מאמינה שכל החיים הכינו אותנו לאתגרים הללו.
אני מאמינה שאם נשלב את הכלים, ההכנה וההבנה של התהליך, נצלח אותו ונפיק ממנו את המקסימום.

תהליך הזקנה וגיל הזהב של ההורים שלנו מאפשרים לנו התבוננות לאחור, לחלוף על פני החוויות, הניסיון, הכאב, הגדילה, תעצומות הנפש שהובילו אותנו עד הלום ולהבין אילו כלים רכשנו על מנת להתמודד עם תהליך הפרידה האיטי מהיקרים לנו מכל.
בזקנתם, ההורים ציוו לנו את המודעות, ההתנקות וההתחברות האמיתית לעצמנו.

זה תלוי רק בנו.