מהן ההשפעות של מלח על הבריאות בגיל המבוגר?

מלחם פרוס ועד ביסקוויטים, טייק אווי בשישי בערב ועד סלטים 'בריאים', הכול מיוצר עם מלח.
למעשה, שלושה רבעים מצריכת המלח שאנו אוכלים, כבר נמצא במזונות שאנו קונים, ולא ניתן להוציא אותו לאחר הוספתו.

למלח יש השפעות מזיקות רבות על הבריאות בכך שהוא גורם לעלייה בלחץ הדם ויכול להוביל בין השאר לאירועים מסכני חיים כמו שבץ מוחי, התקפי לב ואי ספיקת לב.

ככל שאנחנו מתבגרים, לחץ הדם עולה משמעותית ובעקבותיו הסיכון ללקות במחלות לב וכלי הדם, חשוב ביותר לשמור על צריכת מלח נמוכה ככל שניתן, בכדי להבטיח שלחץ הדם שלנו יישאר בטווח המומלץ. השליטה בלחץ הדם יכול להתבצע באמצעות שינויים באורח החיים, תרופות המטפלות בלחץ דם גבוה, ובעיקר באמצעות תזונה דלת מלח.
יתר על כן, עם העלייה בגיל ישנה גם רגישות מוגברת למלח ולמלח יש השפעה גדולה יותר על לחץ הדם, ולכן, הפחתה במלח חשובה במיוחד לאנשים מבוגרים, גם אם אין להם לחץ דם גבוה.

החדשות הטובות הן שרוב המקרים הללו ניתנים למניעה לחלוטין, וזה חיוני שכולנו ננקוט באמצעים הנחוצים לשיפור בריאותינו. עובדה "פחות" ידועה שאכילה מועטה של מלח היא אחת הדרכים המהירות והיעילות ביותר לשיפור הבריאות שלנו – רק 'קמצוץ' אחד פחות ביום, יכול למנוע מקרים רבים של התקפי לב ושבץ מוחי מדי שנה בישראל.

צמצום צריכת המלח ב-6 גרם ליום מוערך כמפחית שבץ מוחי ב-24% והפחתה במלח מ-10 גרם ל-5 גרם תפחית את מחלות הלב וכלי הדם ב-17% וימנע 3 מיליון מקרי מוות הקשורים לתחום (מתוכם 250,000 משבץ מוחי) ברחבי העולם.
אפילו אלה עם לחץ דם תקין ייהנו מהפחתת המלח בתזונה שלהם.

סכנות נוספות שמופיעות בגיל המבוגר

אוסטאופורוזיס שגורם לעצמות להישבר בקלות רבה יותר, נקשר לצריכת מלח גבוהה. האוכלוסייה המבוגרת נמצאת בסיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס מכיוון שהעצמות הופכות באופן טבעי לרזות יותר עם הגיל ונשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון מיוחד לאוסטאופורוזיס בגלל הירידה בהורמון הנשי, אסטרוגן.

תזונה עתירת מלח גם מגבירה את הסיכון לאבנים בכליות באותו מנגנון, כפי שהיא מגבירה את הסיכון לאוסטאופורוזיס.

צריכת מלח גבוהה עלולה לגרום לאובדן סידן דרך השתן, שעלול להוביל לדה-מינרליזציה של העצם.
חולים עם לחץ דם גבוה מפרישים יותר סידן בשתן ולכן גם נמצאים בסיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס.

צריכה מוגברת של מלח יכולה לגרום לירידה קוגניטיבית וזה מומלץ לאנשים עם רמת פעילות גופנית נמוכה, להתחיל בדיאטה דלת מלח שעשויה להועיל לבריאות המוח ככל שמתבגרים.

בצקת או אגירת נוזלים יכולה להיגרם על ידי אכילת דיאטה עתירת מלח, ויש לזה סיכוי גבוה יותר לקרות כאשר אנו מתבגרים. צמצום צריכת המלח יעזור להפחית את אגירת הנוזלים וחולים שכבר סובלים מאי ספיקת לב, תסמונת נפרוטית או שחמת הכבד, ייהנו במיוחד מצמצום צריכת המלח.

לחץ דם גבוה הוכח כמגביר את כמות החלבון בשתן המהווה גורם סיכון מרכזי לירידה בתפקוד הכליות.  בנוסף, אצירת המים המתרחשת עם דיאטת מלח גבוהה, מגבירה את לחץ הדם אשר יכול להאיץ את קצב ההידרדרות של תפקוד הכליות אצל אנשים שכבר סובלים ממחלת כליות.

צריכת המלח בעת הנוכחי ועצות לתזונה נכונה

כמעט כולם בעולם המערבי אוכלים יותר מדי מלח. בעוד שההמלצה היא מקסימום של 6 גרם ליום, צריכת המלח הממוצעת כיום היא 8.1 גרם. לכן, ככל שמתבגרים חשוב לבצע שינויים תזונתיים, כולל הפחתת צריכת המלח. על ידי שימוש בעצות שלהלן, אנשים יכולים לעזור להפחית את הסיכון ללקות בלחץ דם גבוה, או אם יש להם כבר לחץ דם גבוה, לעזור להוריד את לחץ הדם שלהם:

• הפחיתו או הפסיקו את כמות המלח המוספים למזון בבישול ובשולחן ונסו להשתמש בחלופות לתיבול כמו פלפל שחור, עשבי תיבול ותבלינים. ייקח לכם רק כמה שבועות להסתגל לטעם.
• הימנעו מאכילת יותר מדי מזון מעובד מכיוון שזה מהווה 75% מצריכת המלח שלנו (למשל לחם, פשטידות ומוצרי מאפה, ארוחות מוכנות, מרקים, נקניקיות, שעועית אפויה, פיצה)
• במידת האפשר הכינו ארוחות מאפס, תוך שימוש במרכיבים טריים וקפואים (למשל לחם תוצרת בית, פשטידות ביתיות, תבשילים, בשר טרי ומוצרים ללא תוספת מלח).
• עבור חטיפים, נסו לאכול אגוזים ללא מלח או חטיפי פירות תוצרת בית, שכן אלה הם חטיפי מלח טובים.
• בחרו מזונות דלי נתרן. זכרו לבדוק את הסימון התזונתי בעת קניות, וחפשו מוצרים המכילים פחות מ-1.5 גרם מלח (0.6 גרם נתרן) ל-100 גרם.

בכדי להפחית עוד יותר את הסיכון ללקות בלחץ דם גבוה, מחלות לב ושבץ, כולם צריכים לוודא שהם אוכלים לפחות 5 מנות פירות/ירקות ביום, להגדיל את כמות הפעילות הגופנית שהם עושים (לפחות 30 דקות, 5 פעמים בשבוע) ולהפחית את כמות השומן הרווי שהם אוכלים. אנשים הסובלים מעודף משקל צריכים לנסות לרדת במשקל ואנשים שמעשנים צריכים להפסיק.

האם בגיל מבוגר מאזן הנוזלים והמלחים משתנה?

מאזן הנוזלים והמלחים בגיל המבוגר משתנה בהתאם לשינויים בהרכב הגוף. בצעירותינו הרכב המים הינו כ-70% והשאר חלבון (שריר) ושומן, כאשר בבגרותנו שיעור המים יורד לכ-60-50%, מרכיב החלבון אף הוא יורד, ומרכיב השומן עולה.

תחושת הצמא הולכת ומתעמעמת עם העלייה בגיל והצורך לשתות פוחת גם בתנאים סביבתיים חמים (מזג אויר יבש וחם) ובזמן התייבשות. מבוגרים נוטים לשתות פחות בעיקר אחה"צ וערב, על מנת להימנע מלקום באמצע הלילה לשירותים, מחשש לנפילה ופגיעה במעגל הערות שינה.

קצת בהרחבה על ירידת מלח בדם (היפונתרמיה):

( <135 mEq/L)

ירידת מלח בדם הינה תסמונת קלינית וגופנית עם מרכיבים מנטאליים, האופיינית בקשישים. כ-10% באוכלוסיית הקשישים הפעילים בקהילה, כ-30% מהמאושפזים במתקנים גריאטרים בתי אבות, דיורים מוגנים מחלקות גריאטריות (אשפוז ממושך) ועד 50% במאושפזים בבתי חולים כלליים.
התופעה נפוצה יותר בחולי לב, חולים במחלות כליה (אי ספיקת כליות), מחלות כבד (שחמת) או בסובלים מיתר לחץ דם, במטופלים הנוטלים סטרואידים, נוגדי לחץ דם כולל משתנים, תרופות כימותראפיות, נוגדי כאב (=אופיואידים), נוגדי דכאון ותרופות הרגעה אחרות. ירידת מלח בדם עשויה לנבא תחלואה, נפילות חוזרות כולל שברים, אוסטיאופורוזיס, אשפוז חוזר בבית חולים או\או במתקן לטיפול ממושך וכן, שכיחות גבוהה לתמותה.

ירידת מלח בדם יוחסה בעבר בעיקר לשתייה מרובה (מעל 4.5-5 ליטר ביום) בשל תחושה תכופה של יובש בפה עקב תופעת לוואי לטיפול תרופתי (נוגדי דיכאון, תרופות הרגעה ונוגדי אלרגיה). בנוסף, שינויים בפעולות המעיים, אי סדירות בפעולות המעיים (עצירות ולסירוגין שלשול עקב שימוש במשלשלים), הקאות, ריבוי שתייה.

ההתייחסות כיום היא רב-גורמית ובדרך כלל נובע משילוב של חוסר סדירות בפעילות פיזית, הרגלי שתיה ואכילה לא נכונים, נטילת תרופות ו/או תהליך דלקתי, לרוב זיהומי ממקור דרכי האויר או דרכי השתן. כמו כן, מצבים אנדוקריניים שונים כתת פעילות בלוטת התריס או בלוטת יותרת המוח אף הם עשויים לגרום לירידה במלח בדם, גידולים המפרישים הורמונים כגון לבלב, מערכת העצבים המרכזית, גידולי כליה וגידולי ריאה עשויים אף הם לגרום לתהליך של ירידה במלח, לרוב הדרגתית ואיטית.

מצב מוכר בשנים האחרונות מתייחס ל"לב המזדקן", המתאפיין באנשים שאינם ידועים כסובלים מאי ספיקת לב או מחלה של שריר הלב, אולם מפתחים אי ספיקת לב בנוכחות תפקוד חדר שמאל שמור.

בנוגע לביטוי לירידה במלח, כאן חשוב להבדיל במופע: האם חד וחריף או כרוני, איטי ומתקדם בהדרגה?
ככל שההיפונתרמיה יותר עמוקה, כך הסימפטומים יותר ברורים ומוחשיים: נפילה, חולשה קיצונית, עייפות, כאב ראש, בחילה, חוסר אוריינטציה, הפרעה בזיכרון וקושי בשליפת מילים, חרדה, מצבי בלבול ודליריום(=מצב בלבולי חריף), חולשה קיצונית, אגיטציה, בחילות, כאבי שרירים והתכווצויות, פרכוסים ואפילו שינויים בהכרה. היפונתרמיה קלה יכולה להיות גם להתבטא ללא תסמינים, במיוחד אם היא כרונית. הביטוי עשוי להתבטא בירידה קוגניטיבית הדרגתית ואיטית וכן הפרעת הליכה.

קצת בהרחבה על עליית מלח בדם (היפרנתרמיה):

( >145 mEq/L)

עליית מלח בדם היא תסמונת קלינית וגופנית עם רכיבים מנטאליים, האופיינית בקשישים ומשפיעה על כחצי עד תשעה אחוז באוכלוסייה הכללית, וניכרת לרוב באוכלוסייה המתגוררת במוסדות גריאטריים (בתי אבות, דיורים מוגנים, מחלקות גריאטריות שונות). תופעה נפוצה יותר בקרב חולי לב או בסובלים מיתר לחץ דם, כאשר הם ממעטים בשתייה ונוטלים חומרים משתנים.
באוכלוסייה המבוגרת התופעה נפוצה יותר מאחר ומנגנון הצמא, שמקורו במערכת העצבים המרכזית – נחלק. התגובה הפיזיולוגית הנקלטת על ידי ווסת OSMOSTAT המצוי בבלוטת יותרת המוח או לחלופין, הפרשת ההורמון נוגד ההתייבשות בגזע המוח – משתבשת. על כן, תחושת הצמא פוחתת ונוצר תהליך של עליה, יחסית הדרגתית ואיטית,  ברמת המלח בדם.

הביטוי לעלייה במלח בדם הם במספר אופנים כגון דופק מהיר, חולשה, עייפות, בלבול, עור חם ואודם בפנים. לרוב, לחץ דם גבוה – אולם לא תמיד (לרוב ירידה בשינוי תנוחה), ירידה במצב ההכרה ונטייה לישנוניות, מיעוט הטלת שתן ויובש בריריות.

הגורמים האפשריים לעלייה במלח בדם יהיו מצב בלבולי חריף (דליריום), אירוע מוחי, מטופלים עם דמנציה הממעטים לשתות, התייבשות, מכת חום, מצב דלקתי מערכתי, מצבי זיהום מפושט ואלח דם, עלייה ניכרת ברמת הסוכר או הסידן בדם, טביעה (שאיפה\בליעה מי ים) ואצירת שתן.

כותב המאמר:
ד"ר רון בן יצחק,
מומחה בגריאטריה ומנהל רפואי בשיבה בריאה,
מרכז רב מקצועי לאבחון ולשירותים גריאטריים טיפוליים בקהילה.

לכל שאלה, בקשה או תהייה,
צרו קשר עם צוות מרכז "בשיבה בריאה"
03-5250717 (גם בוואטסאפ!)